סיפור אמיתי מלפני כ 50 שנה, כמוהו תמצאו רבים בהרבה קהילות יהודיות בגולה:
זוג הורים, יהודים אך שאינם שייכים לשום קהילה, לא באים לבית כנסת אפילו ביום כיפור, לא מציינים שום חג, ילדיהם לא קשורים למוסדות חינוך קהילתיים, כאלה שאפשר להגדירם כמתבוללים, מגדלים בת לתפארת. בשלב מסוים הבת נוסעת ללמוד בקול'ג וחוזרת משם עם בחיר לבה. מציגה להורים בחור נאה, נעים הליכות ומידות, סטודנט לרפואה ובן למשפחה אמידה, משכילה, עדינים וערכיים, ממש מאד דומים להם. ומשפחתו גם התלהבו ממנה מאד!
יפה מאד. כשהם שומעים שאינו יהודי, חרב עליהם עולמם. והבחורה בהלם...
למה?! היא שואלת-נזעקת.
למה שהיא לא תבנה משפחה טובה עם בן זוג כל כך טוב? רק בגלל שאינו יהודי? מה הקשר בין אמונתו/דעתו על האלהות? ולהם אין תשובה.
התשובה פשוטה ומורכבת כאחד.
הרב קוק לימד אותנו להסתכל על תהליכים הסטוריים כארועים הבאים לעורר/ לברר/ לקדם אותנו ולהבחין בדבר הדורש תיקון/ שכלול/ השתלמות.
כך למשל הסביר הרב את תופעת הכפירה והחילון העולמי: התגובה (המבריאה !) לכך שמושגי האמונה והאלוהות, בעיקר באומות אבל גם בתוך עם ישראל, נתמלאו ברעיונות דמיוניים, ילדותיים, אליליים וכוזבים. לכן, האדם הבריא, בעל יושר אינטלקטואלי ומוסרי פשוט דוחה אותם! הכפירה כפרה באלוהות מזוייפת, כפי שזו נתפסת על ידי ההמון "המאמין".
כלומר, האלוהים הזה שבו העולם הפסיק להאמין, גם אנחנו לא האמנו בו לכתחילה! מכאן שהתגובה הנכונה לכפירה היא ליבון סוגיות אמוניות וצירופן מכל הסיגים שנדבקו בה במהלך הדורות על ידי דתות שקריות, תפיסות ילדותיות של ההמון וכו'.
בחזרה לזוג הצעיר. עד לפני כ- 100-70 שנה, היתה לרוב היהודים בעולם מודעות פנימית, אפשר לומר אינטואיטיבית/ אינסטיקטיבית, לגבי עצם יהדותם. בלי להבין מה זה אומר ומה ההשלכות של זה. ללא קשר למה חשבו על דת או לאום, דבר אחד ידעו: אנחנו שונים וממילא לא מתערבבים.
הדבר הזה כמעט ונעלם ,וצריך לעיין למה?
התהליכים ההסטוריים אותם עובר עם ישראל בדורות האחרונים מביאים בדיוק לבירור הזה: פתאום צריכים תשובה לגבי מי אנחנו? האם יש מה שמייחד אותנו? האם ולמה אנחנו שונים מכולם? האם יש דבר המקשר ביננו קשר הדוק?
ואם כן, למה? בשביל מה?
ארועי הרפורמה המשפטית והמחאה שכנגד היוו התפרצות שבשורשן השאלות הללו:
"אנשים אחים אנחנו!". האמנם? מנין שהמשותף ביננו עמוק יותר מהמשותף שלי עם חברי ההולנדי/ אוסטרלי/ אמריקאי הגוי? על פניו תרבותית וערכי המשותף איתו הרבה יותר גלוי לעין. ואם כן, למה?
"מדינה יהודית-דמוקרטית". האמנם? מנין שליהדותי האישית יש ו/או צריכה ביטוי במימד מדיני-לאומי? הרי ניתן להסתפק במדינה שתדאג למציאות חברתית תקינה ושיהיה בה חופש דת, כמו כל "מדינה מתוקנת". ואם כן, למה?
בשיא הבירור הכואב הזה נחתה עלינו מלחמת "משיב הרוח" (המכונה בינתיים חרבות ברזל).
תגובות עם ישראל לאירועי המלחמה היוו תשובה מוחצת לעצם שאלת האחווה. אין ספק ש"אנשים אחים אנחנו", באחווה מהותית, השונה לגמרי מסתם "הזדהות" וסולידריות שבין אזרחי אותה מדינה. כעת נותר לברר למה אנחנו אחים ובשביל מה.
תגובות הטרלול הכמעט סוריאליסטי של כל העולם, ובעיקר של אותן אומות, תרבויות וארגונים איתן חלקים מהעם הרגיש אותה הזדהות ערכית ותרבותית, היוו תשובה מוחצת לעצם שאלת הייחוד. אין ספק ש"קולקטיב שונה אנחנו", שוני מהותי שאינו מותנה בתפיסות עולם ובערכים מודעים. כעת נותר לברר למה אנחנו מיוחדים ובשביל מה.
עם הנצח ניצח כבר,
משה
