סינון תלמידים על פי רמה דתית

את הדברים הבאים כתבתי בפורום הורים הפועלים להקמת תלמוד תורה בעירם.

שלום לכולם,

חשבתם פעם שאם בימי התנאים היו מסגרות חינוך מסננות עפ"י קריטריונים שאינם כישורי הילד ורצונו או רצון הוריו, כמו "דרגת הדתיות של המשפחה", לא היה לנו את רבי עקיבא (עמוד התושב"ע!) רק איזה עקיבא אחד, מוכר למשטרה כשונא ותוקף תלמידי חכמים?

חשבתם פעם שמי שאמור לעבור בדיקות בזכוכית מגדלת (כלל אישיותו ממש, ולא רק סמיכתו או סוג הכיפה ולבושו החיצוני) הוא המחנך הנוגע בנפשות צאצאי אברהם יצחק ויעקב אבותינו ולא הצאצא המתחנך (אדרבה, לגביו יש חובה על הציבור לדאוג לחינוכו?

חשבתם פעם למה לבנית המשכן נבחרו כצוות דווקא בצלאל, משבט יהודה היוקרתי (שמן הסתם היה מתקבל למסגרות מסננות על פי הנ"ל), ואהליאב משבט דן הנחות (שמן הסתם לא)?

חשבתם פעם שלעומת ערבי-נוצרי, אינדונזיי-בודהיסטי, קרואטי-מוסלמי וכו' אין דבר כזה יהודי-נוצרי בגלל שלנו היהודים זהות שהיא דבר אורגני בלתי ניתן לפירוק וממילא אין בה מרכיב "דת" כתכונה עצמאית הניתנת לאבחון (או לסנן על פי דרגתה משפחות לתלמוד תורה)?

חשבתם פעם שאם כך, ממילא גם אין דבר כזה יהודי-דתי ושאולי בגלל זה המושג דת במובן שאנו משתמשים בו כיום הוזכר לראשונה ביחס לעם ישראל דווקא על ידי המן הרשע

חשבתם פעם שמיקום האדם במסעו הרוחני עלי אדמות נקבע בפועל ע"י הקב"ה (בהשפעת המשפחה, הסביבה, התקופה היסטורית וכו' שבה הוא נולד) ואילו האדם ברצונו קובע רק את כיוון המסע ולפעמים את קצב ההתקדמות ואז למעשה כשמסננים עפ"י "דרגת דתיות נוכחית" אנו אולי שופטים את הקב"ה?

חשבתם פעם על כך שבעל ההגדה אומר שהבן הרשע מוגדר ככופר(!) בגלל שהוציא עצמו מן הכלל ולא שיש להוציאו מן הכלל בגלל שהוא כופר?

אם עוד לא חשבתם, כדי מאד להתחיל!

ולענייננו. לדעתי מי שמאמין שבידו דבר אמת חובתו לתת אפשרות לטעום ממנה לכל מי שחפץ, מה עוד שמדובר בתורה והיא שלהם! לצערי הרב, הרוב עדיין יסננו את עצמם ממסגרת ששמה מרכזה בקודש. על כל פנים, רק אם אין השיטה או המסגרת מתאימה לכישורי הילד או שבמצבו הנוכחי הוא מונע התקדמות של שאר התלמידים אזי ניתן להעבירו (בד"כ זמנית) למסגרת חלופית שגם אותה יש ליצור ולבנות בשום שכל.

ואם לקבוע קריטריון אזי הדבר היחיד מצד המערכת יכול להיות האם הילד (או המשפחה) בחרו במגמת התקדמות רוחנית, ולא הנקודה בה המשפחה נמצאית כעת (נא לבחור: כיסוי ראש בפרהסיא, כובע או פאה, הרבה שיער בחוץ, קצת שיער בחוץ, שיער בתוך מטפחת בחוץ, בלי שיער בחוץ בכלל, כיסוי ראש גם בבית, בלי טלויזיה, בלי רדיו פירטי, בלי רדיו בכלל, בלי עיתונים חילוניים, בלי אינטרנט, מחשב בלי דיוידי, בלי מחשב, מתפלל שלוש תפילות לפעמים ביחיד, כנ"ל תמיד במנין, צם תעניות בה"ב, אומר תיקון חצות, בוכה בתיקון חצות, צם תענית דיבור אחד בשנה, שתי תעניות בשנה, וכו).

שלכם, משה

רעיון להוזלת עלויות חתונה

ודאי שמתם לב שהוצאות החתונה חורגות מכל פרופורציה. העלויות מופרזות וכווולם, קרי ספקי אוכל, מוזיקה, צלום, אולם, "גוזרים קופון" על חשבון החתן והכלה ומשפחותיהם, במחירים שלא מייצגים את עלות השרות. 

נראה שהסיבה הראשית למעגל הקסם הזה היא הצורך להזמין מספר גדול של אנשים למקום אחד באירוע מרוכז. זה גורם תלות באולמות/ גני אירועים למיניהם. התפריט לא מצדיק את מחירו, ההפקה מייקרת את כל הנלווים, צלמים, להקה או דיג'יי ברמה מאד גבוהה, שמלת נסיכות חסרת שימוש עתידי, וכו'.

מי אמר שחייב להיות כך? שמעתי על הוראתו של הרב טל שליט"א, ראש ישיבת נווה דקלים שתלמידי ישיבתו מנועים מלערוך אירוע חתונה שחורג מתקציב מסוים (כמדומני 6000 דולר) כולל הכל! בהחלט מהלך מבורך. אבל גם גורם מצבים לא נעימים, מעט מתח במשפחה (את מי מוחקים מהרשימה?), אולי גם אנשים נעלבים.

ובכן לפניכם רעיון קצת מהפכני. ראשית נסכים על המרכיבים החשובים בחתונה: חופה מרגשת, ריקודים שמחים וסעודת מצווה. שנית, אני מניח שלרבים מכם ודאי מוכר מנהג "שבע הברכות": חברים או משפחה מארגנים סעודות לזוג המלכותי במשך שבעת הימים שלאחר החופה (בעיקר בערב) ואם קיימים התנאים הדרושים: מנין ו"פנים חדשות" שלא היו בסעודה קודמת של הזוג המלכותי, מברכים במעמד זה את שבע ברכות הנישואין, בדיוק כמו בחופה.

ההצעה: לפצל את אירוע החתונה לשבעה אירועים! לא לחגוג את "היום החשוב בחיים" אלא את "השבוע החשוב בחיים" (אגב, רדו מזה, זה אולי היום החשוב בחיים, בגלל שזה התחלת המסע החשוב בחיים). 

איך עושים? לוקחים את רשימת המוזמנים ומחלקים אותה למספר מעגלים. החופה תערך עם מעגל מסויים (אולי הרחב ביותר)  עם טקס מכובד ומרשים, בבית הכנסת או בכל מקום אחר "המדבר" לזוג. לאחר מכן, באולם בית הכנסת או ברחבה: מוזיקה, ריקודים וכיבוד נאה עם כל הדרוש לסעודה. 

את האנשים במעגלים האחרים מזמינים בשאר הלילות (כמובן אפשר שתהיה חפיפה) ל... מסעדות. כן, מסעדות! שם תמצאו תפריט מעולה בחצי ממחיר האולם, אפשר לגוון סגנונות, אנשי המעגל קשורים איכשהו ביניהם, עם מוזיקה וריקודים עבור 30-80 איש, הצילום אינו מחייב אולפני קולנוע, שמלת הכלה אינה "מציאה" של 5000 ש"ח לשעתיים, וכו'. אם מספר המנות מצדיק זאת אפשר לסגור את המקום לערב בלי תוספת.

בקיצור, שבעה לילות של חגיגת ההתחלה החדשה, בלי חובות ובלי חור בכיס. כמובן, משפחות עמידות ומי שנשאר לו עודף יכולים לשמח עניים, לתרום לבתי תמחוי, למוסדות חסד ותורה וכו' או להשקיע ברהיטים, בדירה, או בכל דבר שהזוג צריך באמת. כי זכרו: זו התחלה.

נכון, קריינא דאגרתא וכו' והרי אני לא התחתנתי כך. האמת לא חשבתי על זה אז, וגם נראה לי שהעלויות אז היו נמוכות בהרבה (גם באופן יחסי). בכל מקרה, זהו רעיון ראשוני ואשמח לקבל הצעות עם שינויים יצירתיים של הרעיון המקורי.

עכשיו נראה זוג אמיץ מרים את הכפפה.

שלכם, משה