הרבה פעמים שמעתי את השאלה מה אתה יותר: ישראלי או יהודי?
ביום שמחת תורה תשפ"ד נפקחו עינינו לראות שלא רק שהשאלה אינה רלוונטית אלא שהיא לא קיימת.
קצת הסטוריה.
הישראליות המקורית היתה מצבו הקיומי-רוחני של "הקבוץ האנושי" שיצא ממצרים, עם ישראל, וממילא מצבו הקיומי של כל אחד מפרטיו שמהותו היא מרכיב בקבוצה. לזה קראו ישראליות.
יצאנו לגלות, הקבוצה "התפרקה" והמצב הקיומי הקבוצתי נכנס למעין תרדמה. במקומו הופיעה הזהות הפרטית של מרכיביה המפוזרים. לזה קוראים יהדות.
מה ענין "שינוי השם"? מעם שמהותו א-לוהית (ישר-אל), הפכנו לפרטים בעלי זהות דתית. מתורה שמגולם בתוכה עצם הקיום של האומה והחברה עברנו לתורה שהיא דרך חיים של הפרט והקהילה, שאין בה הרבה מעבר לסך הפרטים שבה.
במציאות זו אפשר שיופיעו כל מיני קבוצות עפ"י זהותם של הפרטים: דתיים וחילוניים, ציונים וחרדים. יש "אזרחות ישראלית" ויש "זהות יהודית" שנתפסות כמרכיבים נפרדים מהזהות האישית.
על בסיס זה היה אפשר לשאול: עם מה אתה מזדהה יותר? ישראלי או יהודי?
ביום שמחת תורה תשפ"ד נפקחו העיניים.
הישראלי הבין שהוא יהודי, והיהודי הבין שהוא ישראלי.
לומדי התורה רוצים להגן על ארצם ועל עמם, מחזיקי הנשק והטוריה רוצים ללבוש ציצית.
אלה ואלה מוכנים למסור הנפש איש על רעהו.
אלה ואלה מזהים עצמם ב"שפת קוד": קריאת שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד.
ביום זה הבנו שהיינו כל הזמן צדדים שונים של אותו מטבע.
בעצם זה לא נכון, איננו צדדים במטבע. אנחנו המטבע.
אם כך, כבר נצחנו.
משה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה