וסמניה: נמלת האש הקטנה

הפעם סיפור מיוחד. הקיץ שמנו בריכה עילית בחצר, נהנו קצת אך מדי פעם הילדים התלוננו על תחושת עקיצה או צריבה נקודתית. גם אני הרגשתי אותם וחשבנו שזה אולי מהכלור ששמנו במים או מחומרים שהשתחררו מעלים שנשרו מהסביבה. בקיצור לא יחסנו לזה חשיבות. לאחר כמה שבועות המים הפכו לירקרקים והפסקנו את השימוש בה. במקביל הופיעה בעורה של בתי בת השלוש פריחה בכל אזורי הגוף, משהו דמוי 'חררה' אבל חריפה. חשבנו שזה מהזיעה והחום. לאחר כמה ימים הופיעה פריחה מוזרה יותר בקצות האמות של בני בן השבע, בשתי הידיים. זה כבר נראה מוזר יותר. חשבנו שאולי נדבקו בזיהום כלשהו מימי הבריכה. הפריחה נשכה הרבה זמן, וגם הרופאים לא הצליחו לקשר בין הפריחה המוזרה (שלפוחיות כהות אדמדמות) לסימפטום של משהו מוכר. קבלנו כל מיני משחות שלא ממש עזרו. יום אחד הרגשתי עקיצה צורבת בעורף קצת יותר חזקה מעקיצות 'המים', העברתי את היד ותפסתי (למעשה, מחצתי) נמלה קטנה. מוזר, חשבתי, זה מין שאיני מכיר, דומה לנמלת האש הקטנה וגם עוקץ כמוה! פתאום הדברים החלו להתחבר, עקיצות ליד מקורות מים (בבריכה), צריבה שנמשכת בין דקות לעשרות דקות, ותגובה אלרגית בצורת פריחה: האם יש לי בחצר וסמניה?

ואכן הבאתי דגימה של הנמלים למקום עבודתי באוספי הטבע באוניברסיטת תל אביב, והזיהוי הפך לודאי.

אז הנה לכם לינק עם קצת מידע בנושא (לא לגמרי מעודכן, למשל אזורי הפיזור כוללים כיום גם את שוהם, אבן יהודה, ולאחר המקרה שלנו גם את נתניה! אבל מסמך זה הוא נקודה טובה להתחלה):

http://www.sviva.gov.il/Enviroment/Static/Binaries/ModulKvatzim/wasmannia2_1.pdf

שלכם, משה

Malthus me pone nervioso

Si, me pone nervioso. Su linea de pensamiento (poblacion aumenta de forma exponecial mientras recursos de forma linear= catastrofe) se convirtio en una de las ideas con mayor influencia en muchos campos de la mentalidad occidental. Dos cosas me molestan:
1. Nos exime de ocuparnos de problemas actuales mientras nos proyecta (alarmandonos) a un futuro hipotetico. Siendo que ya hoy (y tambien en tiempos de Malthus) hay hambre! Su causa - la desigualdad en distribucion de los recursos. Esto es algo que podemos cambiar nosotros!!
2. Quien dijo que tiene razon? Despues de mas de 20 a~os de investigacion en el area de biologia puedo decir que el mundo es mucho mas fructifero de lo que pensamos y todavia puede ser mas. Nosotros tenemos la capacidad de mejoprar y administrar esa abundancia, y es por eso nuestra responsabilidad.

El desafio de la humanidad no lo encontraremos en un enfrentamiento con la naturaleza, se halla en la lucha por dise~ar la moralidad del hombre.

available

נאומו של ביבי באוניברסיטת בר אילן

הנאום צריך לכלול הבהרה לנשיא אובמה ולעולם:

איננו חיים בארץ מקלט מפני שואה שהיתה או כמניעה של אחת עתידית.

שבנו לארץ אבותינו, למקומינו הטבעי, בזכות עברינו ולקראת עתידנו הלאומי אשר יעצב גם את עתיד כלל האנושות. כן, פשוט כך.

שלכם, משה

ד"ש מן הפ"ש

שלום,

רעיון לפרשת שבוע (אולי זה יהפוך לפינה קבועה)

נוהגים להתייחס לחטא המרגלים כתופעה אחת למרות שיש כאן שני מישורים: זה של המרגלים וזה של העם.

המרגלים חטאו בהוצאת דיבת הארץ רעה. חז"ל מסבירים ששורש החטא בדאגה לא מודעת למעמדם וכבודם (רמח"ל מסילת ישרים יא'), וקבלו מה שקבלו. והעם? העם חטא כולו בבכי ונענש בבכיה לדורות.

מה תיקון יש בבכיה לדורות?

שלושה סוגי בכי הם:

בכי של אבלות, מבטא יאוש, סוף

בכי של כאב, מבטא ערגה לטוב יותר

בכי של התרגשות מהשגת יעד, מבטא שמחה

העם בכה בכי מסוג ראשון. נרגן מתוך יאוש. זה ביוטי לחוסר דבקות והבנה של יחסינו עם הקב"ה.

התיקון, בכיה לדורות. אבל בכי מסוג אחר. במשך שנות הגלות בכי של ערגה וכאב. ובע"ה בימינו בכי של שמחה והתרגשות מהשגת יעודינו.

שלכם, משה

גוף ונפש

האנושות בכללותה מתמודדת ביחסים שבין שתי כוחות: גוף ונפש, חומר ורוח.

נראה שעבודת האדם להשתלמות בשני מישורים אלו צריכה להביאו לעבור במסלול: "מול, ל, עם, את", כלומר:

מאבק זה מול זה,

תשלום זה לזה,

השלמה זה עם זה,

השלמת זה את זה.

שלכם, משה

דף יומי א

השקפת 'הדף יומי', כלומר לימוד תורה שהמניע הינו ההספק (היינו, כמות ליחידת זמן), יוצרת לפעמים בלבול בהבנת המושג והערך של 'קביעת עתים לתורה'. מבלי להכנס לענין הערך הכמותי שבלימוד תורה, הרי במהות כוונת הענין היא דווקא בקביעה של הזמנים ולא הכמות, כלומר התמדה בפעולה שמבטאת שהעיסוק בתורה נמצא בעדיפות כה גבוהה שהינו מעל כל שאר הדברים. היחס מתבטא בזה שזמנו 'נקבע מראש ביומן' ואינו נדחה או מוחלף מפני שום דבר אחר.

אגב, דווקא הקביעה בתוך מימד הזמן, המייחדת את הזמן הנתון, המקדשת את הזמן לעניני הרוח, מוציאה כביכול את אותה יחידת זמן מגבולות סופיות ומחברת לנצחיות התורה וערכיה שמעל לזמן.
לעומת זה, הבלטת הערך של השלמת כמות לימודים (שודאי גם לה חשיבות), בעמידה בהספק שהציב האדם לעצמו, עשויה להוליד טעות שזה הדבר החשוב ונטיה להשלים זאת גם ברגעים מזדמנים, בזמנים הנוחים, כדברי אחדים 'בהמתנה לרכבת או בתור לבנק', טומן בחובו סכנה של קביעה בנפש מהות דווקא הפוכה ל'כוונת המשורר': התורה מאד חשובה לי אבל מה אעשה וכל שאר הדברים חשובים יותר ואינם ניתנים לדחיה והם מותירים לי רק את מרווחים שביניהם לעיסוק זה. כמובן יש מקום להעזר בהספק כעידוד משני לקביעת הזמן.

בכל מקרה חשוב לזכור: אפשר לקרא ולהבין ועדיין לגדר לימוד לא הגענו.

שלכם, משה