עשרה כללי זהב ל"דבר תורה" מול ציבור מגוון

מסתבר שלא מעט דוברים (וקהל מאזיניהם...) יפיקו תועלת רבה ביישום הכללים הבאים:

א. בחר נושא אחד והתמקד בו, המנע מנסיון להקיף את כל הנושאים בפרשה, סוגיה וכו'.

ב. אינך אמור לחנך את כל השומעים באמצעות הדבר תורה, הצב כמטרה יצירת זיקה חיובית ביניהם לבין הדברים שהצגת.

ג. במיוחד בפני קהל מגוון כגון ילדים והורים, גברים ונשים וכו', הגבל את הדיבור ל- 7 דקות.

ד. מבנה: הצג את הרעיון המרכזי (מומלץ בעזרת שאלה), הבא תשובה ו/או אמצעי עזר להפנמה רגשית או שכלית כגון: סיפור חזק, בדיחה וכו', ולבסוף חזור על המסקנה והשלכותיה.

ה. המנע משימוש במילים מקצועיות ו"קשות" (כגון: קוגניציה, אסוציאטיבי, דיאלקטי, וכו') אם יש סיכוי שאינם מובנות לקהל (ילדים, זקנים וכו').

ו. כוון עצמת קול לאדם היושב אחרון בקהל השומעים.

ז. אל תקרא את הדברים מהכתב, שמור על קשר עין עם הציבור.

ח. אין לצטט קטע מספר אם אורכו יותר משורה או שתיים. תחרוג ותאבד את הקשבת הציבור.

ט. בדרך כלל דבריך אינם הנושא המרכזי שבעתיו נאסף הציבור שלפניך, על כן זכור מקומך בצניעות.

י. עבור על 10 כללים אלו לפני התחלת הדברים, במיוחד הקפד על כלל ג.

שלכם, משה

תפילת "בריך שמה" בלאדינו

את הדברים הבאים קבלתי בכתב יד מהרב יצחק מרציאנו שליט"א מהעיר ניצה שבצרפת וכיום בארץ ישראל.

מדובר בתפילת בריך שמה, שנוהגים לאמרה בקהילות ישראל בארמית בעת הוצאת ספר התורה מארון הקודש. אגב, מן הסתם הדקדוק הנכון הוא כך, 'שמה' ולא שמיה עם י', שאם כן התרגום היה השמים שלו ולא שמו. וכך גם בקדיש.

למדני רבי יצחק שנהגו קהילות מסוימות של גולי ספרד לאומרה בלשון לעז (לאדינו), והגיוני שכך שהרי תפילות נוסחו בארמית גם כיון שזו היתה השפה המובנת למתכנסים.

והנה הוא שיחזר עבורי את לשון התפילה מזכרונות ילדותו באלג'יר, ואני מציגם בפניכם להנאה. לא שיניתי מהכתיב שקבלתי ממנו, למרות שיתכן שאין זה על פי הכללים בהם רושמים את ההיגוי של הספרדית-יהודית (Djudeo-espanol) שהרי יש גם בזה כמה דיאלקטים, ושונה צפון אפריקה מהבלקנים וטורקיה וכו'.

שלכם, משה

'BERIJ SHEMEH' EN LADINO

“Bendito Su nombre del Senhor del mundo. Bendito Tu corona y Tu lugar.

Sea Tu voluntad con Tu pueblo Israel para siempre y resgata Tu derecha. Amostra Tu pueblo en casa de Tu santedad y para sontraer a nos de buendad de Tu claridad y para recibir muestras tefilot con piedades.

Sea voluntad del antre de Ti que alargues a nos vidas con bien. Y para ser mosotros Tus siervos, guadrados entre los justos. Por apiadar sobre nos y por guardar a nos y a todo lo que a nos y lo que a Tu pueblo Israel.

Tu sos que mantienes a todo y governas a todo. Tu sos que podestas sobre lo todo y el reinado Tuyo es. Mosotros somos esclavos de el santo bentido el, que mos umiliamos de antre de El y del antre onra de Su lei en cada ora y ora.

No sobre varon nos enfeorizamos y no sobre angeles de los cielos mos assoufrimos, salvo en el Dios de lo cielos, que El es Dios de verdad y Su Tora verdad y sus profetas verdades, y mutchigua por asser bienes y verdades. En El mos enfeourizamos y a Su nombre el preciado santo mosotros decimos alavaciones,

Sea voluntad de antre de Ti que avras muestros corasones en Tu lei y cumplas demandas buenas de muestro corason y corason de todo tu pueblo Israel por bien, por vida y por paz. Amen"

ספר חדש! (ובע"ה ראשון...)

ב"ה יצאה לאור החוברת "מאמר פתוח, מאמר סתום" ובה ההקדמה של הרב קוק זצ"ל לספר 'עין איה', בעריכתי.

למי שאינו מכיר, ב'עין איה' ריכז הרב ביאורים בנושא אגדות חז"ל למסכתות ברכות ושבת (עפ"י הופעתם בעין יעקב). הקדמה זו חשובה ומועילה מאד ומצדיקה עיון בה בפני עצמה. כדרכו, מרן הרב מנתח בה נקודות יסודיות מאד בענין לימוד תורה ואמונה בכלל, מזוית מחדשת ורחבה.

:אפשר להזמין באתר שלנו, במדור הוצאה לאור:

http://www.nitzos.com/

תהנו!

שלכם, משה

גיבורי כח עושי דברו - רעיון בענין שמיטה

הבוקר נזדמן לידי פרוספקט של מיזם חדש בשם "שומרי שביעית" המציע לכל יהודי, בארץ ובחו"ל, אפשרות של קיום מצוות שמיטה ע"י רכישת יח' קרקע קטנה מתוך שטח גדול שיזרע לפני שביעית ויופקר בשנת שמיטה. בבסיס הרעיון עומד הרצון לאפשר לכל אחד, ולא רק לחקלאים בעלי קרקעות, לקיים את המצוה החשובה והמיוחדת.

אלא שמיד הבזיקה בי תובנה שהרעיון חורג מעבר למה שכנראה חשבו היזמים. גישתם היא לאפשר לכל אחד לסמן "וי" ברשימת הצ'ק-ליסט שלו של תרי"ג מצוות, אולם הרעיון מאפשר דווקא לחקלאים לקיים את המצווה! וממילא חסל סדר שאלות בענין חילול שביעית, קניה מנכרים/אויבים, היתר מכירה, וכו'. אסביר דבריי.

קבוצת שמאים תבצע הערכה של רווח הוגן המופק מיח' שטח חקלאי של 4*4 אמות (שהם כ 1.5 מטר מרובע). החקלאים (או חב' ניהול מטעמם) ימכרו את הבעלות על הקרקע ליהודי במחיר הנ"ל בתנאים כפי שגובשו ע"י "שומרי שביעית", כלומר קניה שחוזרת לבעלים לאחר שנת השמיטה וכו'. זורעים ומפקירים וכל דכפין ייתי ויכול.

כפי שמן הסתם הדבר חושב גם ע"י "שומרי שביעית", הרבה מאד יהודים יהיו מוכנים לקנות חלקונת קטנה ע"מ לקיים את המצווה מבלי שבע"ה יגרמו להם הפסדים. התוספת שבגישתי היא בראית טובת הכלל, דהיינו לאפשר פרנסה לאחינו החקלאים. וכך המצווה קוימה במלואה וע"י כלל ישראל ביחד, החקלאי הרוויח "לחמו" מסך כל החלקות, היהודי גם עזר לו וגם קיים מצוות שמיטה ברכושו. ממש כל ישראל ערבים זה בזה

אמנם, שיטה זו טרם פותרת את בעיית יצוא הסחורה וכו' שהיא כנראה האתגר העקרוני יותר מבחינה כלכלית, אך כבר למדנו שענייני הגאולה זזים קמעא קמעא...

שלכם, משה

בירורי זהות - תמיד אקטואלי

מצאתי דברים שכתבתי בזמן ההתנתקות . הכוונה היתה לשכפל ולחלק לציבור אך בסופו של דבר הדברים נשארו במחשב... אז הנה הם לפניכם. 

שלכם, משה

אזרחית ואזרח יקרים,
סליחה על הפלישה לזמנך הפרטי. אנו מבקשים ממך רק לקרא את השורות הבאות.

בודאי שאלת את עצמך לאחרונה: מה קורה לחברה שלנו? מה קורה למדינה ובמדינה שלנו? לאן כל זה יוביל?

חייבים בירור.

כולם אומרים- המפתח באחדות.

אחדות סביב מה? האידיאל הכתום או הכחול? ומי אמר שאלו אידיאלים סותרים? הייתכן שהם משלימים ותלויים זה בזה? 

חייבים בירור.

תזכורת: לאחר אלפי שנים משולבות עוני ורדיפות ולעיתים שפע ורווחה, חזר עם ישראל להקים מדינה משלו. מה הענין? פשוט, ריבונות משלנו. לא יותר "אורחים" אצל עמים זרים ושליטיהם. לא יותר בריטים, טורקים ואחרים שיחליטו עבורנו. אנו לעצמנו.

ומה הענין בזה?
לכאורה גם פשוט. בחסות אחרים זה תמיד הסתיים רע. תמיד. ה'בעיה היהודית' צצה שם בהיותנו עשירים או בהיותנו עניים, בין אם התבדלנו ובין אם התבוללנו. בריבונות משלנו אין יותר 'בעיה יהודית'! במדינה משלנו לא תהיה פגיעה ביהודים על רקע יהדותם. לכן חשוב רוב יהודי במדינה, רק כך יהיה כאן מקלט בטוח.

עד כאן הכל נכון. האם זה מספיק? האם שרדנו אלפי שנים עד כה רק כדי... להמשיך לשרוד? בשביל מה? חוץ ממטרת מניעת הפגיעה בנו יש בטח משמעות חיובית לחזרתנו לריבונות יהודית.

המקלט הבטוח הוא שלב שיאפשר ליהודי לברר מה הוא באמת. בירור על ריבונות, לא בדיעבד כפתרון ל'בעית הגולה' אלא כענין לכתחילה. אנו בשלים לבירור הבא. המציאות מכתיבה זאת. במה נעוץ זכות קיומנו? כנראה שיש לנו משהו ייחודי לתת לעולם. 

חייבים בירור.

וזכור: אל תוציא מהמילה אזרח את אותיות אח, שלא תישאר זר

סינון תלמידים על פי רמה דתית

את הדברים הבאים כתבתי בפורום הורים הפועלים להקמת תלמוד תורה בעירם.

שלום לכולם,

חשבתם פעם שאם בימי התנאים היו מסגרות חינוך מסננות עפ"י קריטריונים שאינם כישורי הילד ורצונו או רצון הוריו, כמו "דרגת הדתיות של המשפחה", לא היה לנו את רבי עקיבא (עמוד התושב"ע!) רק איזה עקיבא אחד, מוכר למשטרה כשונא ותוקף תלמידי חכמים?

חשבתם פעם שמי שאמור לעבור בדיקות בזכוכית מגדלת (כלל אישיותו ממש, ולא רק סמיכתו או סוג הכיפה ולבושו החיצוני) הוא המחנך הנוגע בנפשות צאצאי אברהם יצחק ויעקב אבותינו ולא הצאצא המתחנך (אדרבה, לגביו יש חובה על הציבור לדאוג לחינוכו?

חשבתם פעם למה לבנית המשכן נבחרו כצוות דווקא בצלאל, משבט יהודה היוקרתי (שמן הסתם היה מתקבל למסגרות מסננות על פי הנ"ל), ואהליאב משבט דן הנחות (שמן הסתם לא)?

חשבתם פעם שלעומת ערבי-נוצרי, אינדונזיי-בודהיסטי, קרואטי-מוסלמי וכו' אין דבר כזה יהודי-נוצרי בגלל שלנו היהודים זהות שהיא דבר אורגני בלתי ניתן לפירוק וממילא אין בה מרכיב "דת" כתכונה עצמאית הניתנת לאבחון (או לסנן על פי דרגתה משפחות לתלמוד תורה)?

חשבתם פעם שאם כך, ממילא גם אין דבר כזה יהודי-דתי ושאולי בגלל זה המושג דת במובן שאנו משתמשים בו כיום הוזכר לראשונה ביחס לעם ישראל דווקא על ידי המן הרשע

חשבתם פעם שמיקום האדם במסעו הרוחני עלי אדמות נקבע בפועל ע"י הקב"ה (בהשפעת המשפחה, הסביבה, התקופה היסטורית וכו' שבה הוא נולד) ואילו האדם ברצונו קובע רק את כיוון המסע ולפעמים את קצב ההתקדמות ואז למעשה כשמסננים עפ"י "דרגת דתיות נוכחית" אנו אולי שופטים את הקב"ה?

חשבתם פעם על כך שבעל ההגדה אומר שהבן הרשע מוגדר ככופר(!) בגלל שהוציא עצמו מן הכלל ולא שיש להוציאו מן הכלל בגלל שהוא כופר?

אם עוד לא חשבתם, כדי מאד להתחיל!

ולענייננו. לדעתי מי שמאמין שבידו דבר אמת חובתו לתת אפשרות לטעום ממנה לכל מי שחפץ, מה עוד שמדובר בתורה והיא שלהם! לצערי הרב, הרוב עדיין יסננו את עצמם ממסגרת ששמה מרכזה בקודש. על כל פנים, רק אם אין השיטה או המסגרת מתאימה לכישורי הילד או שבמצבו הנוכחי הוא מונע התקדמות של שאר התלמידים אזי ניתן להעבירו (בד"כ זמנית) למסגרת חלופית שגם אותה יש ליצור ולבנות בשום שכל.

ואם לקבוע קריטריון אזי הדבר היחיד מצד המערכת יכול להיות האם הילד (או המשפחה) בחרו במגמת התקדמות רוחנית, ולא הנקודה בה המשפחה נמצאית כעת (נא לבחור: כיסוי ראש בפרהסיא, כובע או פאה, הרבה שיער בחוץ, קצת שיער בחוץ, שיער בתוך מטפחת בחוץ, בלי שיער בחוץ בכלל, כיסוי ראש גם בבית, בלי טלויזיה, בלי רדיו פירטי, בלי רדיו בכלל, בלי עיתונים חילוניים, בלי אינטרנט, מחשב בלי דיוידי, בלי מחשב, מתפלל שלוש תפילות לפעמים ביחיד, כנ"ל תמיד במנין, צם תעניות בה"ב, אומר תיקון חצות, בוכה בתיקון חצות, צם תענית דיבור אחד בשנה, שתי תעניות בשנה, וכו).

שלכם, משה

רעיון להוזלת עלויות חתונה

ודאי שמתם לב שהוצאות החתונה חורגות מכל פרופורציה. העלויות מופרזות וכווולם, קרי ספקי אוכל, מוזיקה, צלום, אולם, "גוזרים קופון" על חשבון החתן והכלה ומשפחותיהם, במחירים שלא מייצגים את עלות השרות. 

נראה שהסיבה הראשית למעגל הקסם הזה היא הצורך להזמין מספר גדול של אנשים למקום אחד באירוע מרוכז. זה גורם תלות באולמות/ גני אירועים למיניהם. התפריט לא מצדיק את מחירו, ההפקה מייקרת את כל הנלווים, צלמים, להקה או דיג'יי ברמה מאד גבוהה, שמלת נסיכות חסרת שימוש עתידי, וכו'.

מי אמר שחייב להיות כך? שמעתי על הוראתו של הרב טל שליט"א, ראש ישיבת נווה דקלים שתלמידי ישיבתו מנועים מלערוך אירוע חתונה שחורג מתקציב מסוים (כמדומני 6000 דולר) כולל הכל! בהחלט מהלך מבורך. אבל גם גורם מצבים לא נעימים, מעט מתח במשפחה (את מי מוחקים מהרשימה?), אולי גם אנשים נעלבים.

ובכן לפניכם רעיון קצת מהפכני. ראשית נסכים על המרכיבים החשובים בחתונה: חופה מרגשת, ריקודים שמחים וסעודת מצווה. שנית, אני מניח שלרבים מכם ודאי מוכר מנהג "שבע הברכות": חברים או משפחה מארגנים סעודות לזוג המלכותי במשך שבעת הימים שלאחר החופה (בעיקר בערב) ואם קיימים התנאים הדרושים: מנין ו"פנים חדשות" שלא היו בסעודה קודמת של הזוג המלכותי, מברכים במעמד זה את שבע ברכות הנישואין, בדיוק כמו בחופה.

ההצעה: לפצל את אירוע החתונה לשבעה אירועים! לא לחגוג את "היום החשוב בחיים" אלא את "השבוע החשוב בחיים" (אגב, רדו מזה, זה אולי היום החשוב בחיים, בגלל שזה התחלת המסע החשוב בחיים). 

איך עושים? לוקחים את רשימת המוזמנים ומחלקים אותה למספר מעגלים. החופה תערך עם מעגל מסויים (אולי הרחב ביותר)  עם טקס מכובד ומרשים, בבית הכנסת או בכל מקום אחר "המדבר" לזוג. לאחר מכן, באולם בית הכנסת או ברחבה: מוזיקה, ריקודים וכיבוד נאה עם כל הדרוש לסעודה. 

את האנשים במעגלים האחרים מזמינים בשאר הלילות (כמובן אפשר שתהיה חפיפה) ל... מסעדות. כן, מסעדות! שם תמצאו תפריט מעולה בחצי ממחיר האולם, אפשר לגוון סגנונות, אנשי המעגל קשורים איכשהו ביניהם, עם מוזיקה וריקודים עבור 30-80 איש, הצילום אינו מחייב אולפני קולנוע, שמלת הכלה אינה "מציאה" של 5000 ש"ח לשעתיים, וכו'. אם מספר המנות מצדיק זאת אפשר לסגור את המקום לערב בלי תוספת.

בקיצור, שבעה לילות של חגיגת ההתחלה החדשה, בלי חובות ובלי חור בכיס. כמובן, משפחות עמידות ומי שנשאר לו עודף יכולים לשמח עניים, לתרום לבתי תמחוי, למוסדות חסד ותורה וכו' או להשקיע ברהיטים, בדירה, או בכל דבר שהזוג צריך באמת. כי זכרו: זו התחלה.

נכון, קריינא דאגרתא וכו' והרי אני לא התחתנתי כך. האמת לא חשבתי על זה אז, וגם נראה לי שהעלויות אז היו נמוכות בהרבה (גם באופן יחסי). בכל מקרה, זהו רעיון ראשוני ואשמח לקבל הצעות עם שינויים יצירתיים של הרעיון המקורי.

עכשיו נראה זוג אמיץ מרים את הכפפה.

שלכם, משה