ענינו של ראש השנה המלכת ה'. ידוע.
תמיד הבנתי את זה כיום שבו על עם ישראל להיות עסוקים ולעשות מאמץ מיוחד בנושא קבלת עול מלכות שמים.
תמיד הבנתי את זה כיום שבו על עם ישראל להיות עסוקים ולעשות מאמץ מיוחד בנושא קבלת עול מלכות שמים.
אמנם כל הזמן אנו מקבלים עלינו מלכות שמים, בוקר בערב בקריאת שמע ובכלל. אבל כאן, בראש השנה, זה הארוע המרכזי.
הבנתי שלא.
זה נכון מבחינת כל אומות העולם הנידונים גם הם ביום זה.
הבנתי שלא.
זה נכון מבחינת כל אומות העולם הנידונים גם הם ביום זה.
עניינו המיוחד מבחינת עם ישראל היא שאנו אלה הממליכים אותו על העולם כולו. עניינו של היום מבחינתנו היא הכתרת המלך ולא רק קבלת עול מלכותו. נסביר עם דוגמא.
בטקס המלכת מלכים בשר ודם ישנו המלך המיועד היושב על כסא המלכות, ויש את העם העומדים באולם ובחצר ומחכים להכתרה כדי להכריז "יחי המלך!". כל אלו מקבלים עול מלכותו.
אבל ישנו אחד בעל התפקיד מיוחד שאחראי על כל ביצוע הטקס: הקראת תפקיד המלכות, זכויותיו, חובותיו וסמכויותיו של המלך ולבסוף הנחת הכתר על ראש המלך.
זה תפקיד מפתח ובמידה מסויימת הטקס והמלכות תלויים בו!
כולם בשקט ובמתח עצום ורק כשהאחראי מבצע את כל המהלך רק אז המלכות מקבלת תוקף בפועל וכולם קוראים "יחי המלך". עד אז המלך הוא מלך בכח.
אנחנו האיש המיוחד ומיוחס הזה. זה מה שאנו עושים בראש השנה! ראש השנה הוא יום המלכת ה' מבחינת על העולם כולו: וידע כל פעול כי אתה פעלתו, ובין כל יצור כי אתה יצרתו. כולם צריכים לקבל מלכות שמים ולהכריז על כך. אבל יש רק מישהו אחד שהוא המכתיר ושהכל תלוי בו: עם ישראל.
כמובן, מיד לאחר ההכתרה, אנו חוברים ל'עם', ויחד עם האנושות כולה ממליכים אותו עלינו, מקבלים עול מלכות שמים.
"יחי המלך!" מלך מלכי המלכים.
שלכם,
משה
