ימי קורונה- תובנות

שלום לכולם,

הדברים להלן נכתבו כטיוטא בימים שלפני פסח תש"פ ומאז עובר שיפוצים מעת לעת.

בעקבות הקורונה כולנו עוברים טלטלה גדולה והרבה שואלים: למה כל זה קורה?  

אינני נביא ואין לי תשובה לשאלה זו. 

אבל בעיניי יש שאלה חשובה יותר כי יש עליה תשובה, וכל אחד ותשובתו, והיא: מה אפשר או צריך ללמוד מזה? 

כלומר, אפשר וצריך להסתכל על העובדות ולבדוק מה ניתן להפיק מהן, וכו', בלשון חז"ל: יפשפש/ ימשמש במעשיו.

אז הנה כמה תובנות בעקבות ימי הקורונה. 

תחילה אקבע כמה הנחות יסוד עליהן מתבססות התובנות שלי. עקרונית יש מקום לדון בכל אחת מהן ולבררה לעומק, אבל לצורך הדיון הנוכחי אבקש שנתייחס אליהן כמוסכמות מוצא.

א. הנחות יסוד

1. הקב"ה מנהל את העולם, בד"כ "מאחורי הקלעים", מה שקרוי השגחה בדרך הטבע.

2. מגמת הניהול/ההשגחה: שיפור מעמדו המוסרי של האדם.

3. יש שהקב"ה מתערב "בזעזוע גדול"המצביע על צורך לתקן סטיה חמורה מהמסלול, כזו שאיננו מסוגלים לתקנה לבד בעיקר מחוסר מודעות שמדובר בסטיה, ובעצם מצריכה שינוי פרדיגמה.

4.  יש קשר גוף-נפש: יש השפעה מהנפש לגוף, ויש השפעה מהגוף לנפש (מחלות פסיכו-סומטיות, אחרי המעשים נמשכים הלבבות, קד"ר בצבא).

6. כשם שיש קשר גוף-נפש יש קשר בריאה-אדם. האדם הוא לבריאה כמו הנפש לגוף. לכן, כשם שיש השפעה בין מצבים נפשיים-מוסריים על גוף האדם, כך יש השפעה בין מצבים מוסריים באדם על הבריאה, ולהיפך כנ"ל.

7. כדי לחולל שינוי בתודעה נצרכת מעורבות של כלל הכוחות באדם: גם הבנה נפשית, שכלית ורגשית, וגם "הבנה" מעשית, גופנית. כלומר שילוב של מחשבות, רגש, דמיון ומעשים נצרכת כדי ליצור מציאות נפשית חדשה. 

8. ההשפעה על הנפש היא חזקה יותר באופן תת מודע ועקיף, כשאין מנגנוני הגנה מופעלים.

9. ההשפעה על הנפש היא חזקה יותר במצבי קיצון.

ב. תובנות

1. למשבר הנוכחי מתלוות עובדות המתטאות ביטויים מעשיים, יומיומיים, ובתחומים משמעותיים:
בידוד
הפסקת עבודה/פרנסה
נוהלי סטריליות
הסגר/עוצר
יחס שונה לאוכלוסיה מבוגרת
ניתוק בין דורות
סגירת בתי כנסת
הפסקת תפילות במנין
התכנסות במשפחה
שינוי קצב החיים
סגירת השמיים

וכו'.
חלק מן הביטויים משותפים לכלל האנושות וחלקם קשורים לעם ישראל בלבד. להלן התייחסות ונקודות למחשבה לחלק מהם, בבחינת תן לחכם ויחכם עוד.

א. בידוד/הסגר: תודעת חשיבות הכלל, ערך השלם עולה על ערך סך חלקיו. 

הבידוד הוא לצורך "השטחת העקומה". את זה צריך כדי למנוע קריסת מערכת הבריאות הכללית (חדרי מיון, טיפול נמרץ וכו'). כלומר, בעולם שקידש את ערך המימוש העצמי "וזכויות הפרט" נחשבו ערך עליון, הפרט מוותר על צרכיו האישיים, כולל בסיסיים וכמעט טבעיים כמו חופש תנועה, פרנסה וכו' למען צורך הכלל (שכמובן בעקיפין גם כוללת טובתו כפרט). 

ב. סגירת השמים: ברגעי אמת חוזרים למקום בו מרגישים הכי טבעי.
אנשים התאמצו מאד להגיע במיידי למדינה שלהם, לבית המשפחה הגרעינית, וכו'. מתגלה שיש משעמות טבעית למושג בית, משפחה ואפילו למושג אומה (שעד לא מזמן היה נחשב מוקצה).

ג. יחס לזקנים: החברה מתגייסת כדי למנוע קריסה שתפגע בעיקר באוכלוסיה המבוגרת, פנסיונרים, שבהרבה מסגרות נחשבים כנטל, לא ייצרנית, וכו'. עצם ההתמודדות עם שאלות על ערך חיי הזקן לעומת הצעיר וכו' משנה פרספקטיבה.

ד. התכנסות במשפחה:
הבטחון בתא המשפחתי

ה. סטריליות: תודעת טומאה וטהרה.
דיני טהרה מורכבים ופרטניים מאד וקשה מאד לדמיין איך נראים החיים כשצריך בכל רגע להיות מודע במה נגעתי, מי נגע בי, איפה נגע, מי ישב לפני על הכסא, האם נגעתי במשהו עם ידיים רטובות וכו'. כמו כן יש צורך תדירי להתנקות הלוך וחזור. נדרשות בדיקות כפולות לאימות הבראה (להטהר שלישי ושביעי) וכו'. קשה היה לדמיין חברה שמתנהלת כך? עכשיו הרבה פחות.

ו. איסור התקהלות לתפילה במנין:
מספר השלכות , עיוניות ומעשיות:

• כולם מכוונים למנין היחיד הרשמי: בירושלים סמוך להר הבית
• במנייני מרפסות הנוסח כבר לא חשוב כל כך

• ענינה של תפילה:
• בקשה שמטרתה לשנות אותי ולא חלילה את הבורא. 
• השתנות דווקא על ידי בקשת צרכים ולא בקשה להשתנות,

• הקשר בין תפילה וציבור:
• בכל עשרה שכינתא שרייא: בחינת משמעות הפן הציבורי בתפילה (קדיש, קדושה, ספר תורה).
• הפרט דבר משתנה לעומת הציבור שקדושתו יציבה 
• עצם התחברות לציבור מהווה עליית דרגה במעמדו הרוחני של הפרט שממנה נובע היכולת לומר קדיש, קדושה, ספר תורה

ו. סגירת בתי כנסת בכל העולם: לדעתי זה ארוע יחידאי שלא היה כמותו בהסטוריה העולמית! ועוד כהוראה הלכתית (=רצון ה'!). אפילו בזמן חורבן בית מקדשנו היו בתי כנסת פעילים במקומות שונים בעולם. נראה שהקב"ה אומר לנו: סוגר את בית הכנסת לשיפוצים... שלכם! לכו תשתפצו.
בכלך אופן נוצר געגוע וכמיהה שפותח צוהר בנפש לקלוט בחינות מחודשות המוזכרות להלן ומרביתן ראויות לפוסט בפני עצמן: 

• הפרדה בין מושגי תפילה בציבור ובית כנסת ומשמעותם. 
• הגדרת בית הכנסת כמקום שיוחד לה' (וכדברי חז"ל הוא נמצא בו, ללא קשר למנין) ולא רק כמקום תפילה בציבור.
• למה לעסוק בבית ה' בבקשות על עצמנו? 
• הערך של האווירה בתפילה כמאפשר צירוף כח המדמה לשינוי שהתפילה מחוללת בנפש האדם.
• בית הכנסת כמקום לעליה רוחנית בעקבות מפגש הציבור עם הקב"ה ולא כמרכז מתן שירותי דת.