השנה שמתי לב למשהו מענין תוך כדי קריאת המגילה.
ישנו פסוק מפורסם במגילה: כי אם את תחרישי בעת הזאת, רווח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר ואת ובית אביך תאבדו, ומי יודע אם לעת כזאת הגעת למלכות
רגע, אם "רווח והצלה יעמוד ליהודים" אז ההצלה בעצם מובטחת! אם ההצלה מובטחת, מה בכלל חוגגים בפורים?
מסתבר שכל הסיפור הוא לא על ההצלה מידי המן ואחשוורוש, שהרי אומר מרדכי שידוע מראש שזה מה שיקרה. אבל השאלה הגדולה שהדהדה בשמי שושן היא למה זה קרוה לאסתר? למה היא נמצאת במצב כה נורא? למה היא נלקחה בשבי של המלך? למה עוברים עליה כל הצרות הללו?
אומר לה מרדכי: אני לא יודע, אבל כעת מסתבר שמהמקום הקשה והנמוך שאת נמצאת דווקא את יכולה לעשות דברים שאחרים לא יכולים, שאמנם אינם הכרחיים אבל ומי יודע אם לעת כזאת הגעת למלכות?! אנו אמנם משתמשים בביטוי זה "הגעת למלכות" כדי לציין משהו טוב, אבל במקרה של אסתר הביטוי הזה הוא דווקא תמצית הצרה שהיא נמצאת בה! היא בשבי בבית המלך והפעולה שהיא נדרשת לעשות מן הסתם יקבע את השבי הזה!
אומר לה מרדכי, יש כאן שני סיפורים, זה של כלל ישראל וזה שלך. לסיםור של כלל ישראל יש מהלך ידוע וקבוע: רווח והצלה יבואו ליהודים. השאלה הגדולה היא האם את מזהה את נקודות השקה בין שני הסיפורים, האם את רותמת את הסיפור האישי שלך, הצרה הנוראית הפרטית, לסיפור הכלל ישראלי.
ואסתר נכנסת לסיפור הכלל ישראלי עם כל הכח. לכן הכל על שמה! זה התענית שלה, זו המגילה שלה.
מבקשת אסתר: כתבוני לדורות.
כל אחד מאיתנו יהיה מתישהו במצבה של אסתר המלכה. יהיו לו צרות, לפעמים גדולות מטד. האם הוא ידע להלחיט החלטה נכונה? ימצא את ההשקות לסיפור הכלל ישראלי? האם הוא יתחבר אליו ובזה הוא בית אביו יזכו לחיבור עם הנצח?
