גוף ונפש

האנושות בכללותה מתמודדת ביחסים שבין שתי כוחות: גוף ונפש, חומר ורוח.

נראה שעבודת האדם להשתלמות בשני מישורים אלו צריכה להביאו לעבור במסלול: "מול, ל, עם, את", כלומר:

מאבק זה מול זה,

תשלום זה לזה,

השלמה זה עם זה,

השלמת זה את זה.

שלכם, משה

דף יומי א

השקפת 'הדף יומי', כלומר לימוד תורה שהמניע הינו ההספק (היינו, כמות ליחידת זמן), יוצרת לפעמים בלבול בהבנת המושג והערך של 'קביעת עתים לתורה'. מבלי להכנס לענין הערך הכמותי שבלימוד תורה, הרי במהות כוונת הענין היא דווקא בקביעה של הזמנים ולא הכמות, כלומר התמדה בפעולה שמבטאת שהעיסוק בתורה נמצא בעדיפות כה גבוהה שהינו מעל כל שאר הדברים. היחס מתבטא בזה שזמנו 'נקבע מראש ביומן' ואינו נדחה או מוחלף מפני שום דבר אחר.

אגב, דווקא הקביעה בתוך מימד הזמן, המייחדת את הזמן הנתון, המקדשת את הזמן לעניני הרוח, מוציאה כביכול את אותה יחידת זמן מגבולות סופיות ומחברת לנצחיות התורה וערכיה שמעל לזמן.
לעומת זה, הבלטת הערך של השלמת כמות לימודים (שודאי גם לה חשיבות), בעמידה בהספק שהציב האדם לעצמו, עשויה להוליד טעות שזה הדבר החשוב ונטיה להשלים זאת גם ברגעים מזדמנים, בזמנים הנוחים, כדברי אחדים 'בהמתנה לרכבת או בתור לבנק', טומן בחובו סכנה של קביעה בנפש מהות דווקא הפוכה ל'כוונת המשורר': התורה מאד חשובה לי אבל מה אעשה וכל שאר הדברים חשובים יותר ואינם ניתנים לדחיה והם מותירים לי רק את מרווחים שביניהם לעיסוק זה. כמובן יש מקום להעזר בהספק כעידוד משני לקביעת הזמן.

בכל מקרה חשוב לזכור: אפשר לקרא ולהבין ועדיין לגדר לימוד לא הגענו.

שלכם, משה