רקע
שמחת תורה תשפ"ד. ביום זה חדרו מחבלים מארגון החמאס ומאות מעוזריהם מבין ערביי עזה ליישובים בעוטף עזה וערים במערב הנגב. הפורעים בצעו מעשי רצח וטבח בתושבים, גברים ונשים, תינוקות וזקנים. במהלך יממה רצחו כ 1400 איש וחטפו כ 250. אין מילים לתאר את האכזריות וגודל הזוועה בהן זה בוצע.
כנגדם עמדו אזרחים, כתות כוננות, כוחות בטחון וצה"ל
בגילויי גבורה עצומה ועילאית, הן בכמות והן באיכות, ולבסוף הדפו את הפורעים. לאחר
מכן עברו כוחות הבטחון להתקפה על הפורעים ועוזריהם ברצועת עזה.
עומק הטלטלה לאחר ההפתעה והזוועות הוא כה גדול שניתן לומר שבאותו יום מדינת ישראל נולדה מחדש, הן בתפישתה את עצמה ומהותה והן את המציאות מול שכניה. בעקבות הזוועות נקלע הישוב היהודי למצוקה מושגית, וגילה שהגדרותיו עד כה אינן תקפות. יש צורך לבחון מונחים אלו ולחדש משמעותם במציאות שנגלתה לעינינו.
מובא כאן נסיון להבהיר את המציאות הייחודית של המלחמות
שלנו והיחס המוסרי הנכון כלפיהן. חשוב להבין שהאלטרנטיבות אינן רק ה"מוסר
הבין-לאומי" (=מערבי-נוצרי-רופס) או "לדבר איתם בשפת המזרח התיכון"
(=פראות בלי חשבון מוסרי).
מושגים בסיסיים:
מלחמה: אירוע המתרחש בין
ישויות קולקטיביות (לרוב אומות, מדינות, קבוצות אידיאולוגיות וכו').
מהות המלחמה: על פי
מהותן נכון יהיה לחלק המלחמות לשניים: מלחמה על "משאב", רובן ככולן
של המלחמות המוכרות, על טריטוריה, אוצרות טבע, הגדרה עצמית, שוויון וכו', ומלחמה
מסוג פחות מוכר, מלחמה ברוע.
רוע: אידיאולוגיה (דתית,
גזענית או אחרת) שבין עקרונותיה נמצאת חתירה פעילה לרצח כל מי שאינו מקבל על עצמו
את האידיאולוגיה או "אינו זכאי להתקיים" לשיטתה (לדוג' דעאש, נאציזם,
עמלק).
מעורבים: בעת מלחמה היחיד המרכיב
את היישות הנלחמת חדל במידת מה להתקיים ככזה והוא קיים כמרכיב של הקולקטיב. כל
יחיד, בודאי ברצונו אך גם בעל כורחו, הופך למעורב ברמה מסויימת מעצם היותו חלק
מהקולקטיב הנלחם.
בלתי מעורבים: אין בלתי מעורבים.
לדוגמא, חייל צרפתי שגויס מכוח חוק ונלחם בחייל אנגלי שגם גויס מכוח החוק יחשבו
כמעורבים "על מלא", למרות שבאופן אישי אין להם דבר אחד נגד השני!
הנסיבות (ארץ לידה, גיל, מגדר, עיתוי היסטורי וכו') הפכו אותם, בעל כורחם,
למעורבים מדרגה ראשונה במלחמה בה מעורב הקולקטיב אליו הם שייכים. כך לגבי כל שאר
היחידים בקולקטיב, אין בלתי מעורבים. יתכן הבדל בדרגת המעורבות של היחיד וממילא
ביחס הנגזר כלפיו. דרגת המעורבות תקבע בהתאם להשפעתו על יעדי המלחמה (לדוג' שיבוש
פעילות מבצעית, סיכון לוחמים, מידת השפעה רעיונית וכו').
מאפיינים ייחודיים למלחמה ברוע:
מטרת המלחמה ברוע: עקירה מוחלטת של כל
יכולת למימוש האידיאולוגיה הנ"ל: אנושית, מבצעית, הסברתית, רעיונית, ארגונית
וכו'.
פתיחת המלחמה ברוע: אין
צורך בארוע או "עילה". ברגע שהדבר מתאפשר יש חובה מוסרית לצאת למלחמה
ברוע לכתחילה, כבר בשלב זיהוי הכוונה, לפני שהיא
הופכת לברת מימוש או מנסה להתממש בפועל.
תגובה פרופורציונלית במלחמה ברוע: מאחר
והצו המוסרי הוא להילחם ברוע לכתחילה, אין כאן "תגובה" לפעולה כלשהי
מצידו. כיון שזו לא תגובה, אין גם מקום לפרופורציונליות (יחסיות) של הפעולה
הננקטת. יעד המלחמה הוא עקירה של כל יכולות הרוע לממש או לקדם רעיונותיו
באופן מוחלט, לא "בפרופורציה" וביחס לדבר אחר.
חפים מפשע: כאמור, בכל מלחמה כל
היחידים מעורבים במידה זו אחרת. על אחת וכמה במלחמה ברוע שהיא מלחמה טוטאלית. כל
יחיד שמרצון או על כורחו מסכן חיילים או פוגע בהשגת יעדי המלחמה הוא מעורב ברמה כזו
שיש לעשות כל הניתן לסלקו.
הסכמי שלום/ הפסקת אש במלחמה ברוע: מבחינה
מוסרית (ואסטרטגית) יש להלחם ברוע עד תום. על כן אסור להגיע ל"שלום" או
ל"השגת שקט" מול הרוע. יש לעקרו.
השלכות למצבנו כיום:
מלחמותינו הם מלחמה ברוע: אירועי הטבח בשמחת תורה תשפ"ד גרמו לנו להבין שטעינו עד כה בהבנת סוג האויב וסוג המלחמה מולו. הקונספציה בענין זה היתה שגויה. מסתבר שמדובר באידיאולוגיה ג'יהדו-נאצית הקוראת להשמדת מדינת ישראל, הרג כל יהודי,כל ערך וכל אדם המזוהה עם היהודים. יש להכיר בכך שאידיאולוגיה זו משותפת לנאצים, דעאש, חמאס, איראן, חיזבאללה, הרשות הפלסטינית ותומכיהם בארץ ובעולם, בתחפושת של קונפליקט טריטוריאלי, הגדרה עצמית, כיבוש, זכות שיבה, חרות, זכויות פליטים וכו'.
נגזרים מכך מספר השלכות:
א. היציאה למלחמה היא לא בגלל זכותינו להתגונן אלא בגלל החובה
המוסרית לעקור את הרוע.
ב. העולם היה חייב לצאת איתנו למלחמה כבר ברגע הצהרת הכוונות. עלינו לדעת שכעת אנו נלחמים גם בעבורם.
ג. אין להתייחס אליה כתגובה לטבח ולכן אין משמעות לשאלת
הפרופורציונליות.
ד. הסיוע ההומניטרי הגדול ביותר במלחמה ברוע היא עצם המלחמה
בו ומחיקתו מעל פני האדמה. כל פעולה נוספת שעלולה לסכן את חיי הלוחמים או פוגעת
ביעדי המלחמה היא לא מוסרית.
ה. הפסקת אש או "הסכמי שלום" מול הרוע הנם פעולות
לא מוסריות הנותנות לו מרחב להתבסס ולהתחזק.
מדינת ישראל: העובדה שלאורך ההיסטוריה הרוע הזוועתי ביותר מזהה בעם ישראל את הניגוד המוחלט לערכיו השפלים אומרת "דרשני". המציאות כופה עלינו תפקיד היסטורי ומנפץ את הקונספציה שראתה בציונות תנועה להקמת מדינה יהודית שעניינה "מקלט בטוח" ליהודים נרדפים, הקמת "אירופה בטוחה ליהודים". מסתבר שלא שרדנו 3000 שנה וקמנו לתחיה מן אפר הגלות רק כדי להקים מדינה שבה נוכל "להכנס לממ"ד בהישמע צבע אדום". ודאי חשוב מאד שיהיו לנו כל אמצעי המיגון המעולים ביותר וכו' אך הפיכת ה"מקלט בטוח" לאידיאל קיומי רק מאפשר לרוע להתחמש ומתדלק את נסיונותיו להגיע ליעדיו.
ודאי שאנו כמהין ליום בו העמים יכתתו חרבותם לאתים, אבל סטירת הלחי שקבלנו
בשמחת תורה הציבה בפנינו גם מראה, ממנה נשקף עם שהוא האנטיתזה לרוע ושמוטל עליו לפעול
ואף להוביל את העולם למלחמה אקטיבית כדי לעוקרו מעל פני האדמה.
במילים פשוטות: בשמחת תורה תשפ"ד הבנו שכוונת אויבינו אחת: להשמיד את כל עם ישראל (טבחו בעיקר בפעילי שלום), את כל ערכיו (עשו זוועות שנוגדות יסודות המוסר הבסיסיים ביותר) ואף את כל הדבק בו (טבחו בתאילנדים, בדואים וכו').
לא הגדרה עצמית, לא שטחים כבושים ולא נעליים.
הצו המוסרי והנאור מול הרוע הוא פשוט: "הבא להרגך השכם
(לפניו!) להורגו".
עם הנצח ינצח,
משה
