קבלתי לינק לסרטון שהופק באוניברסיטת תל אביב ומסביר בצורה בהירה את יסודות הדמוקרטיה ומדוע רפורמת מערכת המשפט של השר לוין ממש מסכנת אותם.
תוך כדי דברים שנאמרים בסרטון עלו בי תהיות כמו: מה היה המשטר כאן לפני השינויים הגדולים במעמד בג"ץ שהחלו ב 1995? דיקטטורה? ואיך הצליח אהרן ברק להביא לפסילתה של רות גביזון ז"ל מלכהן בבג"ץ בגלל "שהאג'נדה שלה לא טובה לבית המשפט העליון"?
ובעיקר זעקה השאלה, בתמימות ולא בקנטור, כיצד לא רעדו אמות הסיפים בפקולטות למשפטים ובבג"ץ עצמו כאשר בקונסטלציה פוליטית מפוקפקת ובעייתית ביותר שמשכה את הדמוקרטיה לקצה הקצה, חוקק ובוצע 'חוק ההתנתקות' ורמס בגסות זכויות הפרט היסודיות ביותר (בית, קנין, רכוש, פרנסה, קבורה) של כ 10000 אזרחים, שאת התוצאות החומריות והנפשיות של ההרס הם חובשים עד היום הזה?
עודי חוכך בדעתי והנה התשובה מופיעה לה בסרטון עצמו.
אגב הסבר חשיבותו העליונה של חוק יסוד כבוד האדם וחרותו, מצוטט ברקע קטע ממנו: "אין פוגעים בזכויות שלפי חוק יסוד זה אלא בחוק ההולם את ערכיה של מדינת ישראל, שנועד לתכלית ראויה...'".
כלומר, יש דבר העומד מעל חוק יסוד זה (ובכלל) והוא בעצם כל חוק ובלבד שיהיה "הולם ערכיה של מדינת ישראל ושנועד לתכלית ראויה".
והשאלה שעולה מאליה ברורה: "הולם ערכי המדינה/ תכלית ראויה" בעיני מי?!
ברור שלפי זה אכן ההתנתקות לא היתה פגיעה בדמוקרטיה ואין לבוא בטענות לאף אחד. ההבטחה של ממשלת ישראל לשלום ובטחון בעקבות ההתנתקות (גם אם הרבה פקפקו עליה) היתה מספקת כדי להגדירו הולם וראוי בעיני בג"ץ (להוציא מן הסתם את ה"שופט התורן" שאמור לייצג קול "שונה" לדוקטרינת אהרון ברק, שבשיטת מינוי השופטים הקיימת הוא תמיד יהיה מיעוט זניח).
לדעתי זה סלע המחלוקת. לא הסכנה לדמוקרטיה, לא טיב המשטר, לא חוסר הסכמה ולא היקף הרפורמה. השאלה היא למי תהיה המילה האחרונה באשר לצדקתו ומוסריותו של כל חוק וחוק. כל עוד היתה הלימה בין שלטון לערכי הבג"ץ, הכל בסדר. כשתוצאות הבחירות מראות שהרוח משנה כיוון, כל עוד המצפן בידי בג"ץ, גם הכל בסדר, כי בג"ץ הוא המעוז האחרון של הדעות הנכונות באשר לגבי ערכי המדינה ותכלית ראויה. אבל כשנוגעים בזה, אכן כלו כל הקצין...
נמצא שצודקים גם התומכים ברפורמה וגם המתנגדים לה! כי לא שופטי בג"ץ יכולים לפסוק בשאלות ערכיות ישראליות אבל גם לא חברי הכנסת. לכולם, לאלה כמו לאלה, יש "אג'נדות", אידיאולוגיות, פוליטיות או אינטרסנטיות!
אבל... למי אין?
במציאות אידיאלית היינו צריכים מוסד שיפוטי לאומי, ייעודי לשאלות חוקתיות, שיחליף לגמרי את בג"ץ הנוכחי, ואשר בשונה ממנו יורכב מאנשים שהשקיעו כל חייהם בזיקוק וליבון היסודות הערכיים שפיתחה האומה הישראלית לדורותיה ובד בבד בזיכוך ונקיון מידותיהם הנפשיות האישיות. וגם אז, כולי האי ואולי...
על הסנהדרין כבר שמעתם?
אבל במציאות לא אידאלית נראה שיש להחזיר את הכח לעם, כי אם לא נביאים, בני נביאים הם.
שלכם,
משה
