בהמשך למכתב שלי בענין החומרה הנוראה של ביטויי פירוד בעם ישראל, לקבוצות, מגזרים וכו', בו אמרתי שזה דומה לכפירה בעיקר. אז בנוסף לדברים החריפים בנושא שכבר צטטתי שם (של תלמיד הבעש"ט ושל הרב דסלר- כדאי מאד לעיין שם שוב) הנה מצאתי עוד מה שכתוב בספר "בית דוד" לרב דוד טעביל ז"ל, רבה של מינסק ומגדולי תלמידיו של רב חיים מוולוז'ין, אשר מסביר ממש מתוך אותה סברא שזכיתי לכתוב מתוך כיוון לדעתו הגדולה, שכפירה במוחלטות של האחדות של עם ישראל (וממילא ההיפרדות על בסיס הבדלים "רוחניים-לכאורה") הרי היא ככפירה באחדות ה', וזו כפירה בעיקר.
וכך הוא כותב:
וכך הוא כותב:
"כאשר [כשם ש] העובד עבודה זרה כופר באחדותו יתברך שמו ומשתף לו שם אחר, ככה לעומת זה, עוון המחלוקת ופירוד הלבבות בין אנשי האומה הישראלית הוא עצם הכפירה כמו כן באחדותו יתברך שמו, כי שורש אחדותו יתב"ש מחייב שיהיו כלליות העם הקדוש בישראל מתאחדים יחד באהבה ובאחווה ורעות, אגודים יחד, צמודים כאיש אחד מבלי שום פירוד והתחלקות ... ולזאת מבואר עוון המחלוקת כי הוא ממש כעבודה זרה.. וכאילו מעיד על עצמו שאין לו חלק באלקי ישראל".
אשרינו שכיוונו לדעת ענקיים!
אבל התוצאה מפחידה! מאחר שמדובר בעבודה זרה, אחת משלושת המצוות עליהן נהרגים ולא עוברים, ועליה נצטווינו להתרחק אפילו מאביזרייהו (מכל דבר אפילו שרק מזכיר אותה), נמצא שחובה (לא חומרה, חובה קיומית) להיות קיצוניים בזה, להזהר מכל פעולה, דיבור ואפילו מחשבה המרמזת על סוג כלשהו של היבדלות והפרדה ממישהו מעם ישראל.
שנה טובה ומתוקה, שבת שלום ונתבשר בשורות טובות!
משה
