הנה ההסתכלות שלי על הפיוט "לכה דודי", במבט שזכיתי לו בליל שבת ג' שבט תשפ"ה, שבו חל יום פטירת אאמו"ר הרב יעקב גרשון ז"ל.
אתה מתבונן בפיוט המוכר והאהוב, אשר זכה להתקבל על כל עם ישראל (כשלעצמו פלא גדול!) כחלק מרכזי מקבלת השבת ותוהה: על מה בדיוק מדבר הפיוט?
לכאורה התשובה פשוטה: הכנה וקבלת פנים לשבת המלכה, יום השבת, היום החשוב ביותר בשבוע. יום שמגיע לאחר ששת ימי המעשה ובו מצווים לשבות מענייני חולין ולהתעלות למדרגת קדושה גבוהה. יום עם נשמה יתירה.
אבל בהסתכלות קצת יותר ממוקדת התהייה חוזרת, שהרי חוץ משני הבתים הראשונים שתוכנם נראים כמתייחסים והתכוננות נרגשת לקבל את השבת, לא ברור מה הקשר בין הפזמון, "לכה דודי לקראת כלה - פני שבת נקבלה", לבין כמעט כל הבתים האחרים שבפיוט העוסקים בבית המקדש, בירושלים, במצב ישראל בגלות ובצפיה לגאולה.
כמו בכל דבר שבקדושה, צריכים להשתדל להבין את המושגים לעומקם. במיוחד כאן שמחבר הפיוט הוא רבי שלמה הלוי אלקבץ זי"ע, מגדולי המקובלים בצפת בתקופת מרן רבי יוסף קארו והאר"י ז"ל. חכמים אלו היו עסוקים ומודעים מאד לתהליכים ההסטוריים רוחניים ופיזיים שעוברים על עם ישראל מאז גירוש ספרד. ממילא יש מקום לחקור במשמעות הפנימית של המושגים שבהם השתמש.
אז ננסה לעשות קצת סדר.
הדובר/ הקריין: רבי שלמה אלקבץ ולמעשה כל יחיד וכל קהל מעם ישראל שאומר את הפיוט.
הדוד: הקב"ה, האהוב והאוהב של הרעיה, כמובא בשיר השירים.
הכלה: הרעיה של הדוד, כנסת ישראל, כלומר עם ישראל לדורותיו (השכינה, נשמת העולם).(1)
השבת: העולם לאחר הגאולה, עולם התקון, עולם הבא, עולם שכולו שבת.
כמובן, גם יום השבת עצמו עניינו גדול יותר מיום של קדושה בשבוע של חולין. יום השבת מכונה מעין עולם הבא, כלומר, פרומו או "הבזק" של עולם הבא בתוך המציאות של עולם הזה. ומה הוא עולם הבא? העולם ההולך ובא, כלומר העולם שמתקדם לקראתנו תוך כדי תיקונו של עולם הזה, מטרת הבריאה כולה. השבת המקורי שאדם הראשון היה צריך להכנס אליו לו לא חטא, וכך היה מביא את הבריאה לתכלית שבה הכל שלם ואחדותי.(2)
ראשית מזכירים מה מהותה של השבת עליה מדובר. זו מציאות אחדותית ושלמה, זו שאין בה פירוד ואין בה שלבים. ממילא דווקא עליה נאמרים שני דיבורים, שמור וזכור, בדיבור אחד. זו שבת במובן של עולם שכולו שבת, מתוקן בו כבר מתגלה לעין כל שה' אחד ושמו אחד (כמו "ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד").
כִּי הִיא מְקוֹר הַבְּרָכָה
מֵרֹאשׁ מִקֶּדֶם נְסוּכָה
כעת אנו מבהירים מה ביטויה של אותה שבת עליה אנו מדברים. לקראת שבת לכו ונלכה, איזו שבת? זו שלקראתה העולם "הולך", שהיא המקור לברכת ה'. זו שקיימת כבר בשורש הבריאה, מראש, מקדם, המקום הראשוני שבו נטע גן העדן. זו שהיא התכלית וסוף מעשה בראשית, היעד הסופי של הבריאה, היעד שעולה במחשבה תחילה.
מִקְדַּשׁ מֶלֶךְ עִיר מְלוּכָה
קוּמִי צְאִי מִתּוֹךְ הַהֲפֵכָה
רַב לָךְ שֶׁבֶת בְּעֵמֶק הַבָּכָא
וְהוּא יַחֲמוֹל עָלַיִךְ חֶמְלָה
בית החתנות שלך עם אהובך, מקדשו של המלך, נמצא בעיר המלוכה. אמנם הוא הרוס והכל נראה לאחר מהפכה אבל עלייך לקום ולצאת מהבלבול וההפכה. זהו, זה נגמר, הפסיקי לשבת ולבכות במסתרים, רב לך שבת בעמק הבכא והשכחה. צאי לקראתו והוא יחמול עלייך, כי רוצה בך שוב.
הִתְנַעֲרִי מֵעָפָר קוּמִי
לִבְשִׁי בִּגְדֵי תִפְאַרְתֵּךְ עַמִּי[4]
עַל יַד בֶּן יִשַׁי בֵּית הַלַּחְמִי
קָרְבָה אֶל נַפְשִׁי גְּאָלָהּ[5]
לכן, לקראת חתנך התנערי מהעפר והלכלוך הרוחני שנדבק בך בהיותך זרוקה בנכר. קומי! הורידי הבגדים הצואים ולבשי בגדי תפארתך. חזרי לעצמך ולזהותך, העזרי ברוחו של דוד המלך, בן ישי בית הלחמי, כי קרבה נפשך להגאל.
הִתְעוֹרְרִי הִתְעוֹרְרִי[6]
כִּי בָא אוֹרֵךְ קוּמִי אוֹרִי[7]
עוּרִי עוּרִי שִׁיר דַּבֵּרִי[8]
כְּבוֹד ה' עָלַיִךְ נִגְלָה[9]
בגלות היית בתרדמה, אז התעוררי! זרח האור, אורך, הגיע זמן גאולתך. עורי ושיר חדש תשירי. כי כבוד ה' עלייך נגלה, ואת וכל העולם יראו את ייחודיותך.
לֹא תֵבֹשִׁי וְלֹא תִכָּלְמִי[10]
מַה תִּשְׁתּוֹחֲחִי וּמַה תֶּהֱמִי[11]
בָּךְ יֶחֱסוּ עֲנִיֵּי עַמִּי[12]
וְנִבְנְתָה עִיר עַל תִּלָּהּ[13
אל תתביישי במצבך העגום לאחר הגלות, צאי גם מההלם. עוד תראי שעניי עמך חוסים בך, ולמרות תלאות ושואות, הם עצמם מוצאים בך כוחות לבנות את עיר בירתך מחדש.
וְהָיוּ לִמְשִׁסָּה שֹׁאסָיִךְ[14]
וְרָחֲקוּ כָּל מְבַלְּעָיִךְ[15]
יָשִׂישׂ עָלַיִךְ אֱלֹהָיִךְ
כִּמְשׂוֹשׂ חָתָן עַל כַּלָּה[1
דעי שיש רבים שינסו להתנגד לחזרתך לבמת ההסטוריה, וילחמו בך. הם מפחדים להעלם בעולם המתוקן שאת מבשרת. אל תבהלי. הם יהיו למשיסה והם יורחקו, ואת תהיי קרובה כי אין מי שיעמוד בפני חתנך כאשר הוא שש לשאת אותך. את כלתו האהובה.
יָמִין וּשְׂמֹאל תִּפְרֹצִי[17]
וְאֶת ה' תַּעֲרִיצִי
עַל יַד אִישׁ בֶּן פַּרְצִי
וְנִשְׂמְחָה וְנָגִילָה[18]
לא רק שאין מה לפחד מהמפריעים. מעכשיו רק תמשיכי לגדול, ימין ושמאל תפרוצי. וצאאצ של פרץ, אבי אבותיו של ישי ודו, יגרום לך לחזור לדודך ולהעריצו. מה יהיה? אין דאגה. בסופו שלדבר נשמח ונגיל.
בֹּאִי בְשָׁלוֹם[19] עֲטֶרֶת בַּעְלָהּ[20]
גַּם בְּשִׂמְחָה וּבְצָהֳלָה[21]
תּוֹךְ אֱמוּנֵי עַם סְגֻלָּה[22]
בּוֹאִי כַלָּה בּוֹאִי כַלָּה
תּוֹךְ אֱמוּנֵי עַם סְגֻלָּה
לכן, בואי בשלום, ללא קונפליקטים פנימיים וחיצוניים. את כמו הכתר בו מתהדר בעלך. בואי כלה יפיפיה ששמרת לו אמונים ונשארת לו סגולה.
בּוֹאִי כַלָּה שַׁבָּת מַלְכְּתָא
בואי כלה, סוף סוף הגעת למציאות שבת המלכה.
שבת שלום,
משה
1. (מקור והסבר)
2. במצב שלמות כזו אין שום צורך ואים מקום לתיקון ויצירה, הכל כבר מושלם! וזה מקור האיסור לכל מלאכת עבודה ומלאכת מחשבת בשבת, אם הכל מושלם אז הכל מוכן, ממילא כל מלאכה "מעידה" שמשהו מבחינתך צריך עוד תיקון והשלמה.
