מול כל הנאמר בנושא עסקת השבויים אני ממליץ לשתוק.
זה מורכב מאד.
איננו בקיאים בפרטים, בלחצים, במידע המודיעיני וכו'. כמו כן, איננו בין מקבלי ההחלטות, כך שאין לנו את הסייעתא דשמיא המתלווה למי שאחריות הכלל מוטלת עליו.
הרגשות מעורבים, בין שמחה על שחרור כל אחת ואחד מבני עמנו, נשמות טהורות, ובין השחרור של חלאות האדם המחבלים ופגיעה במהחלך הלחימה מול האויב הג'יהדיסטי.
דבר אחד ניתן לומר על המורכבות הזו, וכבר אמרו דוד המלך עליו השלום (תהלים, סח'):
א. לַמְנַצֵּחַ לְדָוִד מִזְמוֹר שִׁיר.
ב. יָקוּם אֱלֹהִים יָפוּצוּ אוֹיְבָיו וְיָנוּסוּ מְשַׂנְאָיו מִפָּנָיו.
ו. אֲבִי יְתוֹמִים וְדַיַּן אַלְמָנוֹת, אֱלֹהִים בִּמְעוֹן קָדְשׁוֹ.
ז. אֱלֹהִים, מוֹשִׁיב יְחִידִים בַּיְתָה, מוֹצִיא אֲסִירִים בַּכּוֹשָׁרוֹת; אַךְ סוֹרְרִים שָׁכְנוּ צְחִיחָה.
ופרשו רבותינו:
"אלהים מושיב יחידים ביתה"- לאותם שנשארו יחידים (אלמנות ויתומים) יבנה בתים ויכניסם בם,
"מוציא אסירים בכושרות"- בכושרות- בכי ושירות...
"אך סוררים"- אלו הפוגעים בבניו אהוביו "שכנו צחיחה", ישכנו במקום צחיח, וייובשו למוות. אמן כן יהי רצון.
ומסיים דוד מלכנו:
לה. תְּנוּ עֹז, לֵאלֹהִים, עַל יִשְׂרָאֵל גַּאֲוָתוֹ וְעֻזּוֹ, בַּשְּׁחָקִים.
לו. נוֹרָא אֱלֹהִים מִמִּקְדָּשֶׁיךָ, אֵל יִשְׂרָאֵל, הוּא נֹתֵן עֹז וְתַעֲצֻמוֹת לָעָם, בָּרוּךְ אֱלֹהִים.
עם הנצח מנצח,
משה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה