השבת קראנו במפטיר את פרשת החודש, המכונה כך בשל הציוויי המופיע בפסוק הראשון: החודש הזה לכם ראש חודשים, ראשון הוא לחודשי השנה. לאחר מכן מופיעים פסוקים רבים "רלוונטיים" יותר: ציווי על קרבן פסח מצרים (השה שלקחו בני ישראל והקריבו לעיני המצרים), ועוד ציווים בנושא פסח, מצה ומרור.
הציווי לגבי קביעת ראש חודשים על פי מולד הירח וספירת החודשים (לא השנים!) החל מניסן הוא המצווה הראשונה שנצטוו ישראל. כך מלמדנו רש"י בפירושו המפורסם על הפסוק הראשון בתורה: אמר רבי יצחק: לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מ"הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם", שהיא מצוה ראשונה שנצטוו ישראל. ומה טעם פתח בבראשית? משום "כֹּחַ מַעֲשָׂיו הִגִּיד לְעַמּוֹ לָתֵת לָהֶם נַחֲלַת גּוֹיִם". שאם יאמרו אומות העולם לישראל: "לסטים אתם שכבשתם ארצות שבעה גוים", הם אומרים להם: "כל הארץ של הקב"ה היא; הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו. ברצונו נתנה להם, וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו".
אגב הבנת מרכזיותה של ארץ ישראל והתחזית על הטענות עליה, מבינים אנו מדבריו שההנחה שהתורה הוא ספר הוראות הפעלה ולכן היינו מצפים רשימת מצוות וממילא ראשונה ברשימה המצווה שנצטווינו לראשונה, איהנ מדוייקת ומסתבר שהתורה יש לה עוד עניינים להגיד לנו ולכן לא מתחילה מהמצווה הראשונה.
אבל השאלה שמתעוררת כעת היא: למה זו המצווה הראשונה? היינו מצפים משהו משמעותי, מכונן, דרמטי, שמבטא מהותית את ענין עם ישראל, את אמונת ישראל :שמע ישראל ה' א-להינו ה' אחד!, או ואהבת לרעך כמוך! או כל דבר אחר, אבל את מנגנון קביעת לוח השנה?!
למה הדבר דומה? לפילוסוף ואיש תאולוגיה שהיה שואל אתכם: מה היסוד שמגדיר את עם ישראל? מה מאפיין את היהדות ואמונת התורה? ומכל האפשרויות הרבות אתם עונים לו: אנחנו קובעים את החודשים בלוח השנה על פי מולד הירח, ואת החודשים הללו סופרים החל מחודש ניסן, למרות שזה בעצם נפרד מספירת השנים שאותם סופרים מחודש תשרי. ראש השנה אצלנו חל בחודש השביעי...
?!
ועוד יש לתמוה: זו בכלל מצווה על בית הדין! ומה דחוף להגיד אותה דווקא עכשיו? עומדים לצאת ממצרים? תוציא אותם כבר! רוצה לצוות על קרבן פסח וכו'? תצווה ותוציא. לא. פתאום נושא התאריכים והתזמון נהיו רלוונטיים ביותר: בעשירי לחודש תקחו את השה, בארבעה עשר תשחטו. בשעה זו וזו תפסיקולאכול ותצאו... מה זה כל זה?!
ותמיה נוספת: זו מצווה שנתנה לפני מתן תורה. וכי לא למדנו הרמב"ם שאנומחוייבים במצוות רק אחרי ההתגלות בסיני ולא מזה שהאבות צוו או קיימו או מכל מקור אחר שקודם לכך?
אז מה קורה פה ומי אנחנו.
אנחנו עם של עבדים משוחררים. לא סתם בני חורין, אלא עבדים משוחררים. אנחנו מסמלים את עצם ההשתחררות מעבדות. כידוע בעת העתיקה עבדות לא היתה מעמד חברתי אלא סטטוס קיומי (בדומה לכתות בהודו, נולדת בכת הטמאים? זה מי שאתה! לא תשתחרר עד המוות). כלומר, אנו לא מקבלים את האפשרות של להשתעבד לשום דבר.
השמש מסמלת את חוקיות הטבע, המיקום ביחס אליה מאפשר את קיום המים, את קיום החיים, את הפוטוסינטזה, את עונות השנה, את מחזוריות יום ולילה וכו'. מדברים אלו נגזרים שאר חוקי הפיזיקה והביולוגיה. אך טבעי הוא לקבוע לוח שנה על פי השמש. השמה מסמלת קביעות וקבעון.
לעומתו הירח מסמל אי יציבות, פעם רואים אותו, פעם לא, פעם מופיע בעיגול שלם, פעם חלק, האור שלו בקושי משפיע על משהו וקצת השפעה על גאות ושפל. הירח מסמל התחדשות. מכאן המילה חודש, משורש חדש.
בצאתנו ממצרים ברגע הוולדנו כעם של עבדים משוחררים, אומר לנו הקב"ה אתם לא רק לא משועבדים ממצרים, אתם לא משועבדים לשום קביעות, כפי שמסמלת השמש, אתם תספרו את החודשים על פי הירח, אתם נולדים כעת מעצם האפשרות להתחדש ולעבור מעבדות חרות!
זה המהות שלכם: אתם לא מקבלים דברים כפי שהם, משועבדים למציאות כפי שהיא. אתם נדחפים מבפנים לתיקון עולם, לעמוד כמראה מול הרוע, מול הטוטליטריות, אתם תהיו בראש המהפכנים, אתם תקדמו את האנושות (ראו אחוז פרסי הנובל), אתם תהיו סטארט-אפ נשיון, אתם תהיו אור לגוים!
לכומר שהתורה נתנה לעם (מצווה על בית הדין שהוסמך, כלומר לזה שהוא הביטוי של התורה בדור, ולא על הפרט. כלומר מעצם היותכם עם מיוחד/סגולה אתם מצווים, ולא בגלל התורה אתם הופכים לסגולה), שהמצווה השורשית הזו, שהרמב"ם מגדיר כשורש האמונה וממילא שורש כל המצוות כולן, ניתן לקיימה רק בארץ ישראל (שרש"י לימד אותנו בבראשית שנתנה לנו), ושקיומה של המצווה על כל תנאיה הוא המבטיח את קיום האומה.
ואת כל זה חייבים להבהיר לנו ברגע שאנחנו עומדים להופיע כעם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה